שלוש דקות על מוזיקה, גוף והתפתחות התקשורת
מוזיקה זה בטבע שלנו
כבר בשבוע ה-18 להריון, כאשר קצות העצבים של העובר מתחברים אל האוזניים, התינוק עשוי לשמוע את קולות הסביבה, כמו למשל – את הלמות הלב של האם. הוא יכול להיבהל מרעשים חזקים או להרגע מקולות מרגיעים וחזרתיים.
בהמשך, כאשר הוא נולד, כל האינטראקציה הראשונית שלו עם אמא נעשית דרך קולות וצלילים:
בימיו הראשונים משמיע התינוק קולות רפלקסיביים הנוצרים תוך כדי תנועתיות הגוף. התינוק נהנה מהגירוי התחושתי בפיו וחוזר על הצלילים כדי לחוות שוב את החוויה המהנה. אמא מגיבה אל התינוק בקולה ובכך מעודדת אותו לחזור ולהגיב אליה, כך נערכת האינטראקציה הראשונית.
כל תינוק לומד לתקשר דרך קולות וצלילים
דרך החוויה המשותפת של העולם הרגשי עם האם ותגובותיה, מגדיר ומרחיב התינוק את מושג העצמי שלו. כך הוא רוכש את היכולת לחיות חיי תקשורת עם אחר.
הפקת הצלילים היא חלק מהתקשורת הכוללת של התינוק עם סביבתו והיא מתבצעת ע"י קולות וחיקויים ובהמשך גם בעזרת קשר עין, חיוכים וחושים נוספים.
המוזיקה ומרכיביה: עוצמה, גובה, מקצב, תבנית, הדהוד, הם חלק מרכזי דרכו אנו כתינוקות – חווים את העולם ומתקשרים בו.
הצלילים שמשמיע התינוק משקפים את המצב בו הוא נמצא. על פי אופיים יכולים אתם, ההורים, להבין אם התינוק שמח, עצוב, כועס, רעב, או מתוסכל.
באופן דומה, הצלילים שהמטופל משמיע בחדר הטיפול משקפים לנו את המצב בו הוא נמצא והם חלק משמעותי מאד בתקשורת שלו עם המטפל ועם הסביבה בכלל.
כאשר ילד מגיע אליי לטיפול, אקשיב היטב לצלילי המוזיקה שלו ואנסה להבין מה הם משקפים.
לרוב, הוא יוכל להביע בצלילים הרבה יותר ממה שיוכל להביע במילים, הרי זה כל כך ראשוני ובסיסי.
כשילד נמצא איתי בטיפול, אקשיב לא רק למוזיקה שהוא מפיק מכלי הנגינה אלא גם לצלילים המשתקפים מתנועות הגוף שלו, מטון הדיבור שלו, מקצב הנשימה שלו, ההליכה שלו והבעות הפנים שלו.
המוזיקה נמצאת שם תמיד, בתוכנו ומחוצה לנו, מלווה אותנו בכל שלבי התפתחותנו, וכל מה שצריך הוא להקשיב – ולנסות להבין.
